רשב"ם על בבא בתרא ק״א ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא בתרא ק״א ב:ד׳
4 אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּמַעֲמִיק. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, אַרְבַּע מְעָרוֹת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – הֵיכִי עָבֵיד לְהוּ? הָא קָא נָגְעִי כּוּכִין לַהֲדָדֵי! אֶלָּא בְּמַעֲמִיק; הָכָא נָמֵי בְּמַעֲמִיק.
פירוש רשב"ם על בבא בתרא ק״א ב:ד׳
4 ומשני במעמיק ולפיכך עושה אותם לשם שכל מה שנכנס הכוך שבקרן בקרקע מתרחק מן הכוכין שמכאן ומכאן הרבה אבל בכל המערה אי אפשר עוד שהרי יש כוכין שיהו נוגעים בכל צד כן נראה בעיני ועיקר:
5 דאי לא תימא הכי - אלא כל הכוכין שבמערות בשוה הן ואין זה גבוה מזה כלל:
6 א"כ ארבע מערות לר"ש היכי עביד להו - לכוכין של מערה מזרחית ושל מערה דרומית והוא הדין לכל שתי המערות הסמוכות זו לזו:
7 והא קנגעי כוכין אהדדי - כוך של מערה מזרחית שבקרן דרומית מערבית רחוק חצי אמה מן הזוית נכנס הוא לתוך כוך של מערה דרומית באותו שבכותל מזרחי שהוא בקרן מזרחית צפונית כזה דכיון דאין זה רחוק מן הזוית אלא חצי אמה וזה שבא ארכו כנגד רחבו אינו רחוק מן הזוית אלא חצי אמה נמצא כל אחד נכנס בשל חבירו שלש אמות ומחצה: